התנגדות להיתר בניה

בהתאם לתקנה 36 לתקנות התכנון והבניה (רישוי בניה), התשע"ו-2016, בקשה להיתר בניה תוגש לאחר שניתנה הסכמה של כל בעלי הזכויות במקרקעין. ככל שלא ניתנה הסכמה כזאת, על מגיש הבקשה להיתר לשלוח הודעה לכל בעלי הזכויות במקרקעין אודות הבקשה. לאחר קבלת ההודעה עומדת הזכות למקבל ההודעה להגיש התנגדות להיתר הבניה. את ההתנגדות יש להגיש בכתב ובתוך 15 ימים מיום קבלת ההודעה.

כתב ההתנגדות צריך להכיל את פרטי מגיש ההתנגדות, פרטי הבקשה להיתר ומגיש הבקשה, נימוקים מפורטים כיצד הבקשה פוגעת במתנגד ומדוע יש לדחות או לשנות את הבקשה שהוגשה. יש לצרף מסמכים מתאימים, כגון נסח טאבו, תקנון ותשריט בית משותף, מסמכי הבקשה להיתר והפניה לתוכניות החלות על המקרקעין.

על מנת שההתנגדות תהיה ערוכה היטב ותכלול את כלל הנימוקים המתאימים, מומלץ לפנות לעורך דין הבקיא בתחום שיסייע בכתיבת ובהגשת ההתנגדות.

התנגדות להיתר בניה בבית משותף או בקרקע בבעלות משותפת (מושע)

התנגדות להיתר בניה עשויה לכלול אחד או יותר מהנושאים הבאים:

  1. התנגדות תכנונית – נימוקים שעניינם במישור התכנוני וקשורים למהות הבקשה להיתר ולחוסר התאמה לדיני התכנון והבניה ולתכניות מאושרות. לדוגמא: חריגה מהוראות שקבעו קווי בניין, גובה ומספר קומות. עוד ייתכן כי הבקשה להיתר משפיעה לרעה ופוגעת בסביבה, בנוף, ובהיבטים נוספים כגון תחבורה, חניה, שטחים פתוחים ותשתיות.
  2. התנגדות קניינית – נימוקים שעניינם ניצול זכויות הבניה וכן ההסכמות הנדרשות על מנת להגיש את הבקשה להיתר. על מגיש הבקשה להיתר לעמוד בדרישות החוק והתקנות לקבלת ההסכמות הנדרשות מרוב בעלי הזכויות במקרקעין טרם הגשת הבקשה להיתר, וככל שמגיש הבקשה להיתר לא עומד ברף ההסכמות הנדרש הרי שלא יהיה ניתן לאשר את הבקשה.

 

יצוין, חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 וכן חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1963 קובעים רף הסכמות שונה בכל מקרה ומקרה, ועל כן יש לאבחן את המקרה הספציפי אליו נוגעת הבקשה להיתר. ישנם מקרים בהם נדרש רוב של 66% מבעלי הדירות בבית המשותף, לדוגמא:

  1. לצורך התקנת מעלית נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.
  2. לצורך ייחוד או הקצאה של מקום חניה קיים נדרש רוב של 60% מבעלי הדירות בבית משותף.
  3. לצורך הרחבת שביל גישה קיים נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.
  4. לצורך התאמת פתח או שער כניסה לחצר הבית, תוך שינוי מבנה הפתח או השער, צורתו או מידותיו, כגון הסרת מנעול השער, ביטול שער, הרחבת פתח והתקנת שער, נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.
  5. לצורך פתיחת פתח כניסה או שער נוסף לחצר הבית המשותף או לבית עצמו נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.
  6. לצורך שינוי תוואי של שביל גישה קיים, לרבות סלילת שביל חדש נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.
  7. לצורך ביטול מדרגות קיימות, ביצוע שינוי במדרגות ובניית מדרגות כניסה לבית המשותף נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.

וישנם מקרים בהם נדרש רוב של 60% מבעלי הדירות בבית המשותף, לדוגמא לצורך הכשרת מקום חניה.

בפעולות הקשורות לשינויים ברכוש המשותף נדרש רוב משתנה:

  1. הרחבת דירה קיימת – לצורך הגדלת שטח של דירה קיימת בבית משותף נדרש רוב של שלושה רבעים מבעלי הדירות בבית המשותף ורוב של שני שלישים מהרכוש המשותף (סימן ג1 סעיף 71א לחוק המקרקעין).
  2. מרחב מוגן – לצורך הקמת מרחב מוגן הממוקם בתחום הדירה ועתיד לשמש את בעלי הדירה בלבד נדרש רוב של 60% מבעלי הדירות בבית המשותף (סעיף 71ב(א) לחוק המקרקעין).

להבחנה בין המישור הקנייני לבין המישור התכנוני חשיבות רבה, משום שבית המשפט קבע כי ככל שאין הסכמה מספקת במישור הקנייני (למשל בבית משותף), הרי שמוסדות התכנון לא יוכלו לדון בבקשה להיתר ויש לפנות לבית המשפט.

עורך דין הבקיא בתכנון ובניה

תחום התכנון והבניה הוא תחום מורכב שנוגעות בו סוגיות תכנוניות ולעיתים גם סוגיות קנייניות. לצורך הכנת כתב התנגדות מדויק, יש לבחון את מהות הבקשה להיתר ואת ההיבטים התכנוניים לצד ההיבטים הקניינים, כגון רף ההסכמות הנדרש ואופן ניצול זכויות הבניה והאם הבניה המבוקשת מנצלת זכויות בניה של שאר בעלי הזכויות או לא.

ככל שאין למגיש הבקשה להיתר זכויות בניה לניצול, הרי שיש לקבל הסכמה מאת שאר בעלי הדירות. נזכיר, בית המשפט קבע פעם אחר פעם כי לזכויות בניה יש ערך כלכלי, וככל שייעשה שימוש בזכויות בניה השייכות לכלל בעלי הדירות בבית המשותף או המקרקעין, הרי שהדבר עשוי להצדיק תשלומי איזון.

לפיכך, על מנת למצות את זכויותיכם מומלץ לפנות לעורך דין הבקיא בתחום ומכיר את הסוגיות לעומק.