צוואת שכיב מרע, המכונה גם צוואה בעל-פה, היא אחת מארבע הדרכים לעריכת צוואה המוכרות בדין הישראלי. מדובר בצוואה חריגה יחסית, אשר נועדה לתת מענה למצבים קיצוניים שבהם אדם עומד בפני מוות קרוב ואין באפשרותו לערוך צוואה בכתב.
הסדר זה מעוגן בסעיף 23 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, ומאפשר למצווה למסור את דברי צוואתו בעל-פה בפני שני עדים. בשל אופייה החריג של צוואה זו, החוק והפסיקה מציבים תנאים מחמירים לקיומה, וזאת כדי למנוע זיופים או מחלוקות לאחר פטירת המצווה.
במאמר זה נסקור מהי צוואת שכיב מרע, באילו תנאים ניתן לערוך אותה, כיצד יש לתעד ולהפקיד אותה, מהו תוקפה המשפטי, ומהם המקרים שבהם בתי המשפט דחו או קיבלו צוואות מסוג זה.
מהי צוואת שכיב מרע לפי חוק הירושה
צוואת שכיב מרע היא צוואה הנעשית בעל-פה על ידי אדם הנמצא במצב של סכנת חיים. לפי החוק, הצוואה יכולה להיעשות על ידי אדם שהוא שכיב מרע, כלומר חולה הנמצא על ערש דווי ונוטה למות, או אדם אשר רואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות.
במצבים אלה רשאי המצווה למסור את דברי צוואתו בעל-פה בפני שני עדים השומעים את לשונו. תנאי זה מהווה תנאי יסוד לקיומה של צוואה מסוג זה.
מקור המונח "שכיב מרע" הוא במשפט העברי, והוא נקלט גם בדין הישראלי. הפסיקה פירשה את המונח באופן מצמצם יחסית, כך שהוא מתייחס בדרך כלל לאדם הנמצא במצב רפואי קשה מאוד, לעיתים כאשר הוא שוכב על ערש דווי ואינו מסוגל לנהל את ענייניו או לערוך צוואה בכתב.
בנוסף, החוק מכיר גם במצב שבו אדם אינו בהכרח חולה אנוש, אך בשל נסיבות חריגות הוא רואה עצמו עומד בפני מוות קרוב. במקרים כאלה נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: תנאי אובייקטיבי, נסיבות המצדיקות חשש ממשי למוות, ותנאי סובייקטיבי, תחושת המצווה עצמו כי הוא עומד בפני מוות.
כיצד נעשית צוואת שכיב מרע?
על מנת שצוואת שכיב מרע תהיה תקפה, החוק קובע מספר דרישות בסיסיות שיש לעמוד בהן. ראשית, המצווה צריך לומר את דברי הצוואה בעל-פה בפני שני עדים, אשר מבינים את שפתו ושומעים את דבריו. דרישה זו נועדה להבטיח כי דברי המצווה נשמעו באופן ברור וניתן יהיה להעיד עליהם בעתיד.
לאחר אמירת דברי הצוואה, על העדים לתעד את הדברים שנאמרו. החוק קובע כי יש לרשום את דברי המצווה בזיכרון דברים, שבו יפורטו דברי הצוואה וכן הנסיבות שבהן נאמרו. מסמך זה חייב להיחתם על ידי שני העדים.
בהמשך לכך, יש להפקיד את זיכרון הדברים אצל הרשם לענייני ירושה, והחוק מדגיש כי הרישום, החתימה וההפקדה צריכים להיעשות ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לבצע אותם. דרישה זו נועדה לצמצם את האפשרות לעיוות או שינוי של הדברים שנאמרו על ידי המצווה.
הסיבה לדרישות המחמירות היא שצוואת שכיב מרע אינה נכתבת על ידי המצווה עצמו, והוא גם אינו חותם עליה. לכן בית המשפט בוחן בקפידה רבה את אמינותם של העדים ואת מידת הדיוק בתיעוד דברי המצווה.
רישום והפקדת צוואת שכיב מרע
לאחר שהמצווה מסר את דברי הצוואה בעל-פה, מוטלת על העדים החובה לרשום אותם בזיכרון דברים. במסמך זה יש לציין את תוכן הצוואה, את היום שבו נאמרו הדברים ואת הנסיבות שבהן הם נאמרו.
זיכרון הדברים חייב להיחתם על ידי שני העדים ולהיות מופקד אצל הרשם לענייני ירושה. פעולה זו נועדה ליצור תיעוד רשמי של הצוואה ולמנוע מצב שבו הצוואה תיעלם או תוסתר לאחר פטירת המצווה.
בפסיקה נקבע כי בית המשפט בוחן את קיומן של דרישות אלו בקפדנות. כאשר אין רישום מסודר של דברי הצוואה או כאשר ההפקדה נעשתה זמן רב לאחר מכן ללא הסבר סביר, עשוי הדבר להביא לדחיית הבקשה לקיום הצוואה.
בנוסף, לפי החוק, אדם שמחזיק בצוואה לאחר מות המצווה חייב למסור אותה לרשם לענייני ירושה. חובה זו נועדה להבטיח כי הצוואה תגיע לגורם המוסמך ותיבחן במסגרת ההליך המשפטי המתאים.
תוקף צוואת שכיב מרע והבטלות האוטומטית שלה
אחד המאפיינים הייחודיים של צוואת שכיב מרע הוא תוקפה הזמני. החוק קובע כי צוואה בעל-פה בטלה באופן אוטומטי אם חלף חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה והמצווה עדיין בחיים. משמעות הדבר היא שאם המצווה התאושש ממצבו או חדל להיות במצב של סכנת חיים, עליו לערוך צוואה חדשה באחת מהדרכים הרגילות הקבועות בחוק – למשל צוואה בעדים או צוואה בפני רשות.
בנוסף לכך, כדי לקיים צוואת שכיב מרע יש להוכיח כי למצווה הייתה גמירת דעת. כלומר, יש להראות כי המצווה התכוון באמת שהדברים שאמר ישמשו כצוואה, וכי הוא היה מודע לתוכן הציווי ולמשמעותו.
נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על מי שמבקש לקיים את הצוואה, והוא נטל הוכחה כבד יחסית, בשל אופייה החריג של הצוואה.
קיום צוואת שכיב מרע למרות פגמים
גם כאשר נפלו פגמים מסוימים בהליך עריכת הצוואה, בית המשפט רשאי במקרים מסוימים לקיים אותה. סמכות זו מעוגנת בסעיף 25 לחוק הירושה, אשר מאפשר לקיים צוואה אף אם נפל בה פגם צורני, כל עוד מתקיימים מרכיבי היסוד ואין ספק כי היא משקפת את רצונו האמיתי של המצווה.
בצוואת שכיב מרע מרכיבי היסוד הם כי הצוואה נאמרה על ידי המצווה עצמו בפני שני עדים, וכי הדבר נעשה כאשר היה במצב של שכיב מרע או כאשר ראה עצמו מול פני המוות.
כאשר תנאים אלו מתקיימים, עשוי בית המשפט להכיר בצוואה גם אם קיימים פגמים טכניים מסוימים, כגון עיכוב ברישום הדברים או אי-עמידה מדויקת באחת מדרישות הפרוצדורה.
מקרים בפסיקה בנוגע לצוואת שכיב מרע
בתי המשפט בישראל נדרשו לא פעם להכריע בשאלת תוקפן של צוואות שכיב מרע, והפסיקה בתחום זה מדגישה את הצורך להוכיח בקפדנות את התנאים הקבועים בחוק.
כך למשל, בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה נדחתה בקשה לקיום צוואת שכיב מרע, משום שלא הוכח כי המנוח היה אכן במצב של שכיב מרע במועד אמירת הצוואה. בית המשפט ציין כי לא הוצגה חוות דעת רפואית שתתמוך בטענה כי מצבו הרפואי הצדיק עריכת צוואה בעל-פה.
במקרה אחר נדחתה בקשה לקיום צוואה בעל-פה כאשר המבקש הסתמך על צילום בטלפון של דברי המנוחה. בית המשפט קבע כי לא הוכחו התנאים הבסיסיים של סעיף 23 לחוק הירושה, ובפרט לא הוכח כי המנוחה הייתה במצב של שכיב מרע או כי הייתה לה גמירת דעת לערוך צוואה.
לעומת זאת, בפסק דין אחר קיבל בית המשפט צוואת שכיב מרע אף שהייתה חריגה מסוימת בדרישות הפרוצדורליות. במקרה זה חל עיכוב של מספר חודשים בהעלאת דברי המנוח על הכתב, אך בית המשפט השתכנע כי הדברים אכן נאמרו וכי הם משקפים את רצונו האמיתי של המצווה.
פסיקה זו מדגישה כי בית המשפט בוחן כל מקרה לפי נסיבותיו, תוך איזון בין הדרישה להקפדה על התנאים החוקיים לבין הצורך לכבד את רצונו של המצווה.
ביטול צוואת שכיב מרע
בדומה לכל צוואה אחרת, גם צוואת שכיב מרע יכולה להתבטל על ידי המצווה. לפי חוק הירושה, המצווה רשאי לבטל את צוואתו באחת משתי דרכים: באמצעות עריכת צוואה חדשה באחת מהצורות המוכרות בחוק, או באמצעות השמדת הצוואה.
אין הכרח כי ביטול הצוואה ייעשה באותה דרך שבה היא נערכה. כך למשל, צוואת שכיב מרע יכולה להתבטל באמצעות צוואה בכתב יד או צוואה בעדים שנערכה במועד מאוחר יותר.
הפסיקה אף נוקטת לעיתים בגישה מקלה יותר כאשר מדובר בביטול צוואה, ומוכנה להכיר בביטול גם כאשר קיימים פגמים צורניים מסוימים, כל עוד ניתן ללמוד בבירור על רצונו של המצווה לבטל את הצוואה.
סיכום
צוואת שכיב מרע היא מנגנון משפטי ייחודי שנועד לתת מענה למצבים חריגים שבהם אדם עומד בפני סכנת חיים ואין באפשרותו לערוך צוואה בכתב. החוק מאפשר במקרים כאלה למסור את דברי הצוואה בעל-פה בפני שני עדים, אשר מחויבים לתעד את הדברים ולהפקידם אצל הרשם לענייני ירושה.
עם זאת, בשל החשש מפני זיופים ומחלוקות, החוק והפסיקה מציבים דרישות מחמירות לקיומה של צוואה מסוג זה. הצוואה תקפה רק כאשר המצווה היה במצב של שכיב מרע או ראה עצמו מול פני המוות, כאשר דברי הצוואה נאמרו בפני שני עדים, וכאשר הדברים תועדו והופקדו בהתאם לדרישות הדין.
בנוסף לכך, צוואת שכיב מרע בטלה אוטומטית אם חלף חודש ימים מאז שהמצווה חדל להיות במצב של סכנת חיים והוא עדיין בחיים.
לכן, למרות שמדובר בכלי משפטי חשוב במצבים חריגים, ברוב המקרים מומלץ לערוך צוואה באחת הדרכים הרגילות הקבועות בחוק, כגון צוואה בעדים או צוואה בפני רשות, כדי להבטיח את תוקפה המשפטי ולמנוע מחלוקות בין היורשים בעתיד.
