תכנון ובניה

התנגדות לתכנית מתאר

תכנית מתאר ארצית, מחוזית או מקומית

לתכניות מתאר היררכיה מובנית וישנם מספר סוגים של תכניות:

  • תכנית מתאר ארצית (תמ"א) – תכניות ברמה הגבוהה ביותר, מאושרות על ידי ממשלת ישראל. תכניות ארציות הן תכניות רחבות היקף המשפיעות על אזורים נרחבים, כגון תמ"א 38 (חיזוק בתים), תת"ל 101, 103, 108 (מטרו בגוש דן, תחנת רכבת בירושלים) ועוד.
  • תכנית מתאר בסמכות מחוזית – תכנית מתאר הקובעת הוראות לגבי קרקע בתחום המחוז ושבסמכות הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה לאשר אותה. לעיתים יהיה מדובר בתכנית מפורטת שמכוחה יהיה ניתן להוציא היתרי בניה והיא תכנית ברזולוציה הכי מפורטת, שמחלקת את הקרקע למגרשים וקובעת מה יהיה אפשר לבנות וכמה יהיה אפשר לבנות.
  • תכנית מתאר בסמכות מקומית – תכנית מתאר הקובעת הוראות לגבי קרקע שבסמכות הוועדה המקומית לתכנון ובניה לאשר אותה.

התנגדות לתכנית מתאר מקומית או תכנית מתאר מחוזית – מי יכול להגיש התנגדות ואיך?

בהתאם לחוק ולפסיקת בתי המשפט, כל אדם המעוניין בקרקע הרואה עצמו נפגע מתכנית בניה שהופקדה בוועדה המקומית, במחוזית או בוועדה ארצית, הוא בעל זכות עמידה בפני מוסדות התכנון (הוועדה המקומית או הוועדה המחוזית) ורשאי להשמיע את טענותיו בפני הוועדה הרלוונטית.

השלב בו ניתן להתנגד ולהשמיע את טענות כנגד התכנית הוא בשלב הפקדת התכנית. לרוב, עומדים לרשות הציבור כ-60 ימים להגיש את כתב התנגדות מפורט ומנומק בו יפורטו הנימוקים כנגד התכנית ולאחר מכן ייערך דיון פומבי בפני הוועדה לשמיעת טענות ההתנגדות, שלאחריו תתקבל החלטה האם לאשר את התכנית, לדחותה או להכניס בה שינויים. את כתב ההתנגדות יש להגיש בכתב ולצרף תצהיר חתום בפני עורך דין מוסמך.

יצוין, שיתוף הציבור הוא עקרון יסודי בדיני התכנון ועל כן ישנה חשיבות רבה להגשת ההתנגדות ולהליך השמעת הטענות, בין אם על ידי הגשת ההתנגדות בכתב ובין אם שמיעת הטיעונים לאחר מכן.

מה כוללת ההתנגדות?

התנגדות צריכה להיות ערוכה במסמך בכתב ועליה לכלול את פרטי המתנגד ולהסביר באופן מפורט כיצד אינטרס המתנגד נפגע כתוצאה מהתכנית. לכתב ההתנגדות יש לצרף תצהיר חתום על ידי עורך דין מוסמך המאמת את העובדות עליהן ההתנגדות מבוססת.

הגשת ערר לוועדת ערר

במקרה שמדובר בתכנית מתאר מקומית, לאחר שמוסד התכנון המקומי, מחליט לדחות את ההתנגדויות ולאשר את התכנית, ניתן להגיש ערר לוועדת ערר המחוזית כנגד החלטת מוסד התכנון.

במקרה שמדובר בתכנית מחוזית, ניתן להגיש בקשת רשות לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ולבנייה שתוגש ליושב ראש הוועדה המחוזית בתוך 15 יום מהחלטת הוועדה המחוזית. אם היו"ר נתן אישור להגיש ערר, יש להגיש את הערר לוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה בתוך 30 ימים ממועד שבו הומצאה החלטת יו"ר הוועדה.

על החלטת יו"ר הוועדה המחוזית שלא לתת רשות להגיש ערר, או על החלטה של ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית הדוחה את ההתנגדות, ניתן להגיש עתירה מנהלית.

הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים

על אישור תכנית ניתן להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, חשוב לדעת כי בתי המשפט לא ייטו להתערב בקלות בהחלטות מוסדות התכנון, ועל כן חשוב להבין את סיכויי ההצלחה בטרם הגשת העתירה לבית המשפט.

התנגדות להיתר בניה

בהתאם לתקנה 36 לתקנות התכנון והבניה (רישוי בניה), התשע"ו-2016, בקשה להיתר בניה תוגש לאחר שניתנה הסכמה של כל בעלי הזכויות במקרקעין. ככל שלא ניתנה הסכמה כזאת, על מגיש הבקשה להיתר לשלוח הודעה לכל בעלי הזכויות במקרקעין אודות הבקשה. לאחר קבלת ההודעה עומדת הזכות למקבל ההודעה להגיש התנגדות להיתר הבניה. את ההתנגדות יש להגיש בכתב ובתוך 15 ימים מיום קבלת ההודעה.

כתב ההתנגדות צריך להכיל את פרטי מגיש ההתנגדות, פרטי הבקשה להיתר ומגיש הבקשה, נימוקים מפורטים כיצד הבקשה פוגעת במתנגד ומדוע יש לדחות או לשנות את הבקשה שהוגשה. יש לצרף מסמכים מתאימים, כגון נסח טאבו, תקנון ותשריט בית משותף, מסמכי הבקשה להיתר והפניה לתוכניות החלות על המקרקעין.

על מנת שההתנגדות תהיה ערוכה היטב ותכלול את כלל הנימוקים המתאימים, מומלץ לפנות לעורך דין הבקיא בתחום שיסייע בכתיבת ובהגשת ההתנגדות.

התנגדות להיתר בניה בבית משותף או בקרקע בבעלות משותפת (מושע)

התנגדות להיתר בניה עשויה לכלול אחד או יותר מהנושאים הבאים:

  1. התנגדות תכנונית – נימוקים שעניינם במישור התכנוני וקשורים למהות הבקשה להיתר ולחוסר התאמה לדיני התכנון והבניה ולתכניות מאושרות. לדוגמא: חריגה מהוראות שקבעו קווי בניין, גובה ומספר קומות. עוד ייתכן כי הבקשה להיתר משפיעה לרעה ופוגעת בסביבה, בנוף, ובהיבטים נוספים כגון תחבורה, חניה, שטחים פתוחים ותשתיות.
  2. התנגדות קניינית – נימוקים שעניינם ניצול זכויות הבניה וכן ההסכמות הנדרשות על מנת להגיש את הבקשה להיתר. על מגיש הבקשה להיתר לעמוד בדרישות החוק והתקנות לקבלת ההסכמות הנדרשות מרוב בעלי הזכויות במקרקעין טרם הגשת הבקשה להיתר, וככל שמגיש הבקשה להיתר לא עומד ברף ההסכמות הנדרש הרי שלא יהיה ניתן לאשר את הבקשה.

 

יצוין, חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 וכן חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1963 קובעים רף הסכמות שונה בכל מקרה ומקרה, ועל כן יש לאבחן את המקרה הספציפי אליו נוגעת הבקשה להיתר. ישנם מקרים בהם נדרש רוב של 66% מבעלי הדירות בבית המשותף, לדוגמא:

  1. לצורך התקנת מעלית נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.
  2. לצורך ייחוד או הקצאה של מקום חניה קיים נדרש רוב של 60% מבעלי הדירות בבית משותף.
  3. לצורך הרחבת שביל גישה קיים נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.
  4. לצורך התאמת פתח או שער כניסה לחצר הבית, תוך שינוי מבנה הפתח או השער, צורתו או מידותיו, כגון הסרת מנעול השער, ביטול שער, הרחבת פתח והתקנת שער, נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.
  5. לצורך פתיחת פתח כניסה או שער נוסף לחצר הבית המשותף או לבית עצמו נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.
  6. לצורך שינוי תוואי של שביל גישה קיים, לרבות סלילת שביל חדש נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.
  7. לצורך ביטול מדרגות קיימות, ביצוע שינוי במדרגות ובניית מדרגות כניסה לבית המשותף נדרש רוב של 66% מהדירות בבית משותף.

וישנם מקרים בהם נדרש רוב של 60% מבעלי הדירות בבית המשותף, לדוגמא לצורך הכשרת מקום חניה.

בפעולות הקשורות לשינויים ברכוש המשותף נדרש רוב משתנה:

  1. הרחבת דירה קיימת – לצורך הגדלת שטח של דירה קיימת בבית משותף נדרש רוב של שלושה רבעים מבעלי הדירות בבית המשותף ורוב של שני שלישים מהרכוש המשותף (סימן ג1 סעיף 71א לחוק המקרקעין).
  2. מרחב מוגן – לצורך הקמת מרחב מוגן הממוקם בתחום הדירה ועתיד לשמש את בעלי הדירה בלבד נדרש רוב של 60% מבעלי הדירות בבית המשותף (סעיף 71ב(א) לחוק המקרקעין).

להבחנה בין המישור הקנייני לבין המישור התכנוני חשיבות רבה, משום שבית המשפט קבע כי ככל שאין הסכמה מספקת במישור הקנייני (למשל בבית משותף), הרי שמוסדות התכנון לא יוכלו לדון בבקשה להיתר ויש לפנות לבית המשפט.

עורך דין הבקיא בתכנון ובניה

תחום התכנון והבניה הוא תחום מורכב שנוגעות בו סוגיות תכנוניות ולעיתים גם סוגיות קנייניות. לצורך הכנת כתב התנגדות מדויק, יש לבחון את מהות הבקשה להיתר ואת ההיבטים התכנוניים לצד ההיבטים הקניינים, כגון רף ההסכמות הנדרש ואופן ניצול זכויות הבניה והאם הבניה המבוקשת מנצלת זכויות בניה של שאר בעלי הזכויות או לא.

ככל שאין למגיש הבקשה להיתר זכויות בניה לניצול, הרי שיש לקבל הסכמה מאת שאר בעלי הדירות. נזכיר, בית המשפט קבע פעם אחר פעם כי לזכויות בניה יש ערך כלכלי, וככל שייעשה שימוש בזכויות בניה השייכות לכלל בעלי הדירות בבית המשותף או המקרקעין, הרי שהדבר עשוי להצדיק תשלומי איזון.

לפיכך, על מנת למצות את זכויותיכם מומלץ לפנות לעורך דין הבקיא בתחום ומכיר את הסוגיות לעומק.